מתוך הספר:

​

"מגיל צעיר הפנמתי מונחים כמו הגשמה, פרסום, העצמה ופמיניזם. כבת לכוריאוגרפית מפורסמת, המונחים האלה מילאו את הבית - לא רק כסיסמאות אלא הלכה למעשה: אימי, מירל'ה שרון ז"ל, הייתה אישה אמיצה, קרייריסטית ופורצת דרך לאותה תקופה, וכמוה גם אני שאפתי לכבוש את העולם ולנשום אוויר פסגות. מה רבה הייתה הפתעתי בגיל עשרים ושמונה, עם לידתו המשמחת והמרגשת של בני הבכור אלון, כשגיליתי תגלית חדשה ומפתיעה עבורי: 

אישה היא לא גבר. 

עד שילדתי את בני הבכור תליתי את כל ההבדלים בין המינים בתרבות, בחינוך ובאלפי שנות פטריארכיה. סברתי לתומי שאין ולא צריך להיות שום הבדל בין גבר לאישה. ביני לביני תהיתי כיצד ייתכן שאף אחד לא גילה לי שמסלול חיי יקבל תפנית כה משמחת, אך ללא ספק מאתגרת, והאם העובדה שככל הנראה יאני שונה מהמין הגברי - הרי בכל זאת ילדתי - טומנת בחובה עבורי גם יתרונות. בעודי יושבת על ספסל בגינה הציבורית ובוהה בצמרתו של עץ מתנדנדת ברוח, מקשיבה אולי בפעם הראשונה בחיי הבוגרים לציוץ הציפורים ועיניי עוקבות אחר הפלא האנושי החדש משחק בכדור, הרהרתי במסלול חיי וניסיתי להבין, האם קיבלתי רמזים במהלך ילדותי שקיומי כבת שונה במשהו ממהלך חייו של בן? ומדוע אף אחד לא הכשיר אותי לתפקד בניהול בית וגידול שלושה ילדים? 
בפני מי בדיוק עליי להתלונן על היעדר ההכשרה בנדון?

בואי נעשה הפסקה, כי אני מנחשת אותך: טוב, את בטח חושבת לעצמך כשאת מסתכלת על שם הספר האושר הנשי - הבנתי את הפואנטה, אישה היא לא גבר. אבל בואי, מאיה, כולה ילדת, מהיכן היומרנות שלך בכלל להגדיר מהו אושר? גדולי הפילוסופים נכשלו במשימה, והרי ידוע שאושר נשי הוא עניין אף יותר מסובך מסתם אושר גברי של גבר שצופה די מבסוט מהחיים בחצי גמר עם כוס בירה צוננת בידו. אז לידיעתך, אני דווקא יודעת כמה דברים על אושר. קודם כול אני יודעת שאושר היא מילה בת ארבע אותיות: א, ו, ש, ר. אם נערבב את האותיות נגלה שהמילה אושר מורכבת מאש ומראש, שזה מקסים לדעתי, כי כמו האש, ניתן להסתכל באושר רק ממרחק מסוים. אם מתקרבים אליו יותר מדי מקבלים כווייה. אושר הוא לא מצב שכולך בוערת באקסטזה אחרי בליעת כדור אקסטזי והתרסקות למוחרת על קרקע המציאות. אושר הוא אש מחממת, שמעריכים רק כשנעשה קריר. אושר הוא בעירה איטית, חמה דיה כדי להפיץ אור וחום אך לא שורפת.
אז מניין לי היומרנות לדעת מהו אותו אושר? ולא זו בלבד אלא מהו האושר הנשי? תשובתי היא: משום שאני אישה בת חמישים ושתיים עם כמה תובנות בראש, מקלדת המחוברת למחשב ותסביך גדלות מספיק מופרע כדי לחשוב שיש לי פתרון לשאלה מה גורם לנשים אושר.

וחוץ מזה אני יודעת לבשל.

 
והרי אושר הוא כמו תבשיל. המינון המדויק של הרכיבים, הכמות, ההגשה והטיימינג הם שיקבעו את הצלחתו. לא יעלה על הדעת להגיש תבשיל שכולו סוכר או מלח. גם בעוגה מענגת מומלץ להוסיף קמצוץ מלח להדגשת הטעם המתוק. החיים הם מעין תבשיל, אולי אפילו קדרה מבעבעת, שאם תזרקי לתוכה מרכיבים רבים מדי היא תהפוך לדייסה טובענית. קל ללכת לאיבוד בין אין־ספור הרכיבים, הטעמים והמבצעים של תרבות השפע, ואתגר לא פשוט להימנע מלהוסיף לתבשיל תוספים מזהמים כמו מולטיטסקינג מריר ופרפקציוניזם חמצמץ. אם תקפידי על איכות חומרי הגלם ומינונם, יש סיכוי טוב שיעלה בידך ליצור תבשיל אושר משמח שיהיה מתוק במידה ומזין דיו כדי שתוכלי להמשיך לאכול אותו שנים ארוכות. חברת השפע מרעיפה עלינו שפע של אפשרויות נהדרות, מגוונות, צבעוניות וריחניות, וכבונוס, הרגשה תמידית של פספוס. תמיד יהיה משהו טוב יותר לעשות במקום מה שאת עושה כרגע. האם אפשרי בכלל להיות מאושרת בעידן השפע הזה כשבחרת לקינוח קרם ברולה אבל הבנת בדיעבד שהיה עדיף להזמין פאי תפוחים?"